<h1>ספר החינוך מצוה ש"צ</h1>
<h2>דף כד.</h2>
שלא יעבוד זר במקדש, כלומר כל מי שאינו מזרע אהרן, שנאמר [במדבר י"ח] וזר לא יקרב אליכם, ונכפלה המניעה בזה בלשון אחר בכתוב והוא שנאמר [שם] ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד לשאת חטא למות. משרשי המצוה כתבתי למעלה בסדר זה עשה ג' [מצוה שצ"ד]. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין חיוב אזהרת קריבה זו אלא הקרב לעבודה מכל העבודות שהן מיוחדות לכהן, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [זבחים ל"ב ע"א] מקבלת הדם ואילך מצות כהונה כגון יציקות בלילות תנופות הגשות והרבה עבודות כאלו מפורשות בגמרא שמצותן בכהן, הרי אלו כולן באזהרה לזר והקרבן פסול, אבל יש שם עבודות שאינן בכלל אזהרה זו כגון שחיטה שכשרה אפילו לכתחלה בזרים ואפילו בקדשי קדשים, וכן הולכת העצים וכן הדלקת הנרות שאם הוציא הכהן לחוץ אחר שהטיב אותן שמותר לזר להדליקן, ויש מהן ארבע עבודות לבד מיוחדות שהן חמורות שיש בהן חיוב מיתה והן זריקה הקטרה הקרבה ניסוך ועליהן נאמר והזר הקרב יומת, וכמו שנתבאר במסכת יומא בפרק בראשונה [כ"ד ע"א] כל מי שהוא רוצה לתרום. ויתר פרטיה מבוארים שם ביומא ובפרק בתרא ממסכת זבחים. ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות בזמן הבית, ואף בזמן הזה אף על פי שהוא שמם בעונותינו. ועובר על זה ועשה במקדש אפילו היום אחת מכל העבודות שהם בכהנים עובר על לאו כמו שכתבנו, ואם עשה אחת מארבע עבודות שזכרו חייב מיתה בידי שמים.
